סדנת נגרות מסורתית זוגית
(או: איך אתם עובדים בעץ ויוצאים עם רהיט ממש ממש טוב ביום אחד)
יש רק דרך אחת שראויה בעיני לעשות את הדברים - עד הסוף, עם כנות.
זאת הדרך לחיות, בתחושת שלמות ונאמנות למשהו עמוק בתוכנו שאם מקשיבים לו אנחנו מוצאים את עצמנו מוקפים בדברים טובים ונהנים הרבה יותר ממה שאנחנו עושים.
לפעמים קשה להסביר בדיוק כמה כל כך הרבה פרטים ושלבים ותשומות לב שונות מצטרפות ומתחברות לעובדה הסופית שאנחנו בונים משהו טוב מעץ. הבנתי את זה ממש בלימודים שלי בקנדה שם נחשפתי לנגרות מהסוג הזה, וגם לאורך השנים האחרונות בהן אני מעביר את הסדנאות, דרך פידבק מזוגות שעבדו כאן ומאות התלמידים שעשו אצלי קורסים. קורה פה משהו בlevel אחר.
האתגר העיקרי שלי כאן, כמישהו שלפעמים עובד חודשים ארוכים על כל רהיט שהוא עושה, הוא: איך אני מעביר אנשים חוויית עומק, וגם שולח אותם הביתה עם רהיט ראוי, עם התנסות בכלים מסורתיים, וגם ביום אחד?!
הנה כמה מהדברים שאני עושה כדי לאפשר את הסדנה הזאת:
שלב 1: בחירת העץ
לאורך השנים אתה מנסה ומגלה זנים שונים, עובד עם מה שסוחרי העץ בארץ מייבאים, קצת עם דברים שכורתים ומסרים פה בארץ, ועם הזמן אתה מוצא את המחסנאים שנעים לעבוד איתם, שאתה יודע שיהיו אצלם עצים טובים, יציבים, צפויים ונוחים לעבודה. לרוב אני אוהב לנסוע למחסן בעצמי ולבחור את הקורות אחת אחת, כדי לוודא שאין הפתעות לא נעימות בקורות, כמו סדקים או פגמים לא רצויים ועיוותים קיצוניים למיניהם.
אני תמיד קונה קורות גולמיות ולא מעובדות (לא מוקצעות), ככה שיש לי מקסימום משחק בעוביים הסופיים שאני רוצה להגיע אליהם ובדיוק מאיפה אני רוצה להוציא את החלקים של הרהיט מהקורה.
אגב העניין הזה, אני תמיד משתדל שהרהיט יצא מקורה אחת
כבר השלב הזה דורש הרבה נסיון ר, אי א
שולחן נגרים מסורתי בסגנון גרמני (עם Tail Viceׂׂׂ)
אבני השחזה: אני משתמש באבני מים (להבדיל מאבני שמן או אבני יהלום), בגרעינים 1000 + 8000 (עדיף אבנים נפרדות), של חברת Norton וגם של Ohishi. גם גרעין 6000 במקום 8000 עושה את העבודה טוב. בבית הספר כאן התלמידים משתמשים באבן 1000\6000 דו צדדית של חברת King והיא סבבה לגמרי.
צפו כאן בסרטון שלי שמדגים את ההשחזה עם האבנים האלה.
עמדת ההשחזה שעשיתי לי, עם אבני מים של חברת NORTON
אבן יהלום להשטחת אבני ההשחזה: (ממליץ על חברת ATOMA, גרעין 400). בלי אבן שטוחה אין להב שטוח, אז זה כלי חובה. יש כל מיני אבנים\אביזרים לצורך הזה, מנסיוני אבן היהלום הזאת היא מדהימה ושורדת המון המון זמן אם משתמשים בה רק לצורך הזה. בעמוד הפייסבוק שלי יש וידאו בו אני מדגים את הפרוצדורה הזאת.
גלגל השחזה (משחזת שולחנית): מבסס את זווית הלהבים ומפנה את רוב החומר ככה שהרבה יותר קל להגיע לתוצאות אחר כך עם אבני המים. חלק בלתי נפרד מהעבודה. עם כמה התאמות, אפשר לעבוד איתו בנוחות בכל זווית שרוצים. מוכרים כאלה בארץ, ועשיתי גם וידאו על כמה שיפצורים שאני עושה לגלגת כדי שתשרת אותי בצורה שנוחה לי, הנה כאן. אבן יהלום קטנה לאיפוס הגלגל היא גם חובה, לא סיפור יקר בסך הכל ונמכרת באותן חנויות.
אני נהנה מהעבודה עם המשחזת הידנית, אם כי היא מאתגרת יותר בקורדינציה. זה עניין של התנסות ועקומת הלמידה היא לא גבוהה מידי, ומשתלמת מאד לטווח הארוך. חשוב לפתח את השריר הזה של תשומת הלב לתנועות הקטנות, להשלכות של המעשים שלנו. זה משרת אותנו בבניית הרהיטים.
עם כל זה, לאחרונה הבאתי גם משחזת חשמלית לצורך תיקונים של להבי מפסלות או מקצועות שנוצר הצורך להוריד מהם הרבה חומר (מצב נפוץ יותר בסדנה משותפת כמו שלי). מותקנת עליה אבן יהלום (CBN) ולא אבן רגילה, כדי לא "לשרוף" את חיסום הפלדה.
מפסלות: הייתי הולך על סט בסיסי של חמישה גדלים. יש חברות ביניים כמו Dictum או Luban שמביאים לארץ והן סבבה לגמרי. (של Dictum אני מעדיף את הקטנות יותר. אני עובד עם מפסלות של Lie Nielsen, שהן יקרות משמעותית וטובות מאד (המפסלות של Luban דומות להן בצורה). חלק מהמפסלות שלי הכנתי על ידי הסבה של שופינים ישנים והכנת ידית - שוב, נגרות אישית. זה לא תמיד יוצא טוב אבל זה חלק מהסיכון. כשזה עובד - המפסלות האלה לא נופלות ברמת הביצוע ממפסלות מיוחדות ויקרות. הן גם בנויות בדיוק לפי הטעם והצורך שלי.
כמה מפסלות נבחרות: הראשונה מימין היתה פעם שופין שסבא שלי הביא איתו מדרום אפריקה. השניה מימין של "לי-נילסן", יש לה עוד כמה אחיות. השאר גם מתוצרת עצמית לפעולות מיוחדות.
מקצוע בלוק פליין מס׳ 102(Block Plane): כמה קטן, ככה ורסיטלי. מיישור משטחים קטנים, ליישור קצוות וגדעים, ועד טיפול נוח בפינות ליצירת ריכוכים ופאזות, זה המקצוע שאני משתמש בו הכי הרבה. גם אני וגם התלמידים משתמשים במקצועות של Lie Nielsen, כי זה מקום אחד שלא יכולתי לעשות בו שום פשרות מבחינת האיכות. יש גם רפליקה די טובה וזולה משמעותית של חברת Luban.
הערה קטנה וחשובה: אף להב לא מגיע מוכן לשימוש, גם אם הוא מיצרן טוב מאד. חייבים להשחיז אותו, ולהשחיז אותו טוב. כל להב מורכב משני מישורים שפוגשים אחד את השני, ואת שניהם אנחנו רוצים ללטש. זה בעצם השלב הראשון והחשוב מאד בהשחזה, ועשיתי עליו סרטון הדרכה. לגבי ההשחזה השותפת של זווית הלהב - צפו בסרטון שלי כאן.
מקצוע הלי נילסן שלי מבסוט על עצמו
מקצוע בלוק פליין # ½60: מוצק וכבד יותר, יש בו את האפשרות לסגור את פתח הסוליה קרוב מאד ללהב בזמן ההקצעה, ככה שהסיבים נתמכים ולא נקרעים, גם אם עובדים נגד כיוון הסיבים (תכונה שאי אפשר להמעיט בערכה). בנוסף, צידי המקצוע הם ב 90 מעלות אליו, דבר שמאפשר לעבוד איתו עם שוטינג בורד (Shooting Board), לעומת ה-102 בעל הצורה היותר ארגונומית ונוחה יותר לפעולות ביד אחת. לי יש Lie Nielsen, הגרסה של Dictum היא גם מאד מוצלחת לדעתי ויש כמה כאלה לשימוש התלמידים, במקרים בהם ה-102 לא מצליח .להתמודד עם הסיבים.
שליטה על מיפתח הלהב
מקצוע גדול יותר: מקצוע זווית גבוהה (ג'ק, או סמוט'ינג, "מספר 4" וכו'). למשטחים גדולים יותר, אתה מן הסתם רוצה מקצוע גדול יותר, גם ברוחב וגם באורך. ככלל, ככל שהמקצוע רחב יותר הוא משמש להחלקה (Smoothing), וככל שהוא צר וארוך יותר הוא משמש ליישור (Jointing). סטלני מספר 4 או 4.5 הם גודל קלאסי שמשמש לגם וגם, ומכאן השם Jack. גם כאן, אפשר ללכת על רמת הביניים הטובה, או על קלאסיקת איכות של לי נילסן, או על חלליות ההיי-טק של Veritas, חברה קנדית שבשנים האחרונות מעלה את רף הפרימיום בעולם כלי היד. אני, למען האמת, מעדיף בהרבה את מקצועות העץ סטייל Krenov שבניתי לעצמי - בעיקר בגלל נוחות העבודה (תחושה של עץ בידיים וצורה שמגולפת בול ליד שלי ולשימוש הספציפי), בשילוב של להבים תוצרת Hock המיובאים לארץ. תלמידים שבאים אלי לטווח הארוך לרוב בונים להם גם מקצועת עץ בגודל טוב לשימוש כללי. יש לי כעשרה מקצועות כאלה בגדלים שונים ולשימושים שונים, וכל אחד מהם הוא עם אופי, עם סיפור על התקופה בה יצרתי אותו. זו חוויה אינטימית ומחוברת יותר לכלים שלך ואני מעודד את זה בלב מלא.
בנוסף למקצועות העץ אני מחזיק מקצוע זווית נמוכה מספר 62 של לי-נילסן. בובה של מקצוע שמאפשר גם סגירה של מיפתח הלהב למניעת קריעה של הסיבים. לגבי גדלים נוספים או מיוחדים, הייתי מחכה ורואה מה באמת הצרכים שלי, מה גודל הרהיטים שאעבוד עליהם, באיזה מכונות אשתמש, אם בכלל, וכו'.
חלק ממקצועות העץ שהכנתי. מידי פעם מצטרפת אחת חדשה למשפחה.
פטיש לכיוון מקצועות: יש כל מיני, מערביים ויפניים. נפוץ מאד גם להכין פטיש כזה בעצמך. יצא לי להכין לא מעט כאלה. בסך הכל זה פטיש קטן. יש כאלה שצד אחד שלהם הוא מברג לפתיחת שובר השבבים של מקצועות זווית גבוהה. אני משתמש בפטיש מעולה של חברת Glenn Drake האמריקאית, יש אופציה זולה ונוחה של Stanley.
פטיש מפסלות (כבד יותר): אני מאד אוהב את הפטישים היפניים - הם יצוקים וכבדים, והרבה פחות מסורבלים מהנבוטים הענקיים הידועים כ Mallet.
מימין: פטיש כיוונון מקצועות של גלן דרייק, פטיש כיוונון מתוצרת עצמית, ופטיש מספלות יפני 375 גרם
זוויתנים: כי אני חייב לדעת אם הדברים ישרים ובתשעים מעלות. אם כבר, אז זוויתן מתכוונן שפותח עוד המון אפשרויות של סימון ומדידה, והסרגל הנשלף שלו גם מאד שימושי בכל מיני סיטואציות. אני ממליץ על הגודל הבינוני (15 ס"מ) של חברת Starrett האיכותית מאד, התועלת לעומת העלות היא באמת אדירה (קיימות גם אפשרויות זולות יותר, והן בסדר, אבל איכות הייצור ברמה אחרת לגמרי). ואם אפשר, אז גם את הורסיה של 30 ס"מ - הסרגל הארוך מאד עוזר לבדיקת משטחים, קצוות, סוליות של מקצועות ושאר ירקות. אם אתם רוצים לעוף על עצמכם, הזוויתן הקטן של Starrett (ידוע גם בכינוי "Little Buddy") הוא באמת חבר מדהים (בשוטף ובמיוחד לבדיקת מחברי זנב יונה) אם כי היקר מבין כולם, משמעותית.
נבחרת הזוויתנים המתכווננים שלי (כמעט כולם של סטארט). תראו את הקטן החמוד הזה. למעלה יש גם סרגל ישר ויצוק של וריטאס לבדיקת ישרות של משטחים ארוכים.
מסור יפני דוזוקי קטן (עם ראש להב קשיח): ליצירת מחברים, קיצור חלקים ושימוש כללי. אני משתמש מושבע של מסורים יפניים לעומת מערביים. נוח לי מאד שהם קלים ודקים, היד שלך קרובה אל החומר והחיתוכים נקיים. אפשר להוסיף גם מסור יפני גדול יותר ללא ראש קשיח לפיצול קורות גדולות לאורכים קצרים יותר. אני משתמש אישית במסור "extra-fine douzouki" שרכשתי מ LEE VALLEY בקנדה (עושים גם משלוח לארץ). מסור מעולה, לא יקר, עם החתך הכי דק ונקי שאני מכיר (טוב במיוחד להכנת מחבר זנב-יונה). יש מסור אותו קניתי בארץ שאני גם אוהב, קצת קצר ורחב יותר, עם ביצועים דומים (מאתר דאבטולס).
מסור "extra-fine douzouki" מ LEE VALLEY
סרד סימון: מעולה לסימון מיקום מדוייק לחיתוך מחברים, במיוחד מורטיס וטנון - נותן חריץ פיסי אליו אפשר להכניס את המפסלת למעבר האחרון. אני משתמש בו גם לחריצת המיקום של מגרעות לפני העברה על רוטר כדי למנוע שבירה של הסיבים מעבר לגבולות הגיזרה. Veritas מייצרים סרד מעולה ויחסית זול לדעתי (אם כי הלהב דורש השחזה טובה לפני השימוש). אני משתמש ב Tite-mark של חברת Glen Drake האמריקאית. כלי מעולה.
סרדי סימון
שופינים: אני אוהב מאד שופיני "הביליס" שטוחים. אחד קטן ואחד גדול יותר מספיקים לרוב הצרכים שלי. בנוסף אני מחזיק שופין גימורים עדין מאד לטיפול סופי בפינות של עצים קשים. לא מזיק שיש גם איזה שופין גס ושופין אחד או שניים עגולים בסביבה. בגדול זה לא כלי חשוב מאד בסגנון העבודה, אם כי יש סיטואציות שהוא מאד עוזר.
עיפרון מכני עופרת 2 מ"מ, ומחדד מתאים. (אני ממליץ על המחדד הזה). למה זה נכנס לרשימת הכלים? כי התחלה של עבודה טובה היא סימונים מדוייקים. הקצה הדק והמתכוונן מאפשר לסמן מיקומים מדויקים למחברים. אני משתמש בו כל הזמן, וביצירת מחברי זנב-יונה הוא בלתי ניתן להחלפה מבחינתי כי אפשר להבליט החוצה את העופרת די רחוק כדי להגיע למקומות שקשים לסימון בזמן העתקת מיקום המחברים. אפשר למצוא אותו ברוב החנויות לכלי כתיבה. חוץ מזה אני אוהב לעבוד גם עם עפרון מכני עם עופרת 9 מ"מ לסימונים שצריכים להיות פחות מדוייקים אבל נראים לעין (כמו קו שאחתוך אחר כך לידו על מסור הסרט), ועפרון רגיל בעל עופרת רכה (5B או 6B) בשביל לקשקש על כל שטח הפנים לפני הקצעה, ככה אני יכול לעקוב איפה "נגעתי" ואיפה לא, בין אם זו הקצעה ידנית או אם מכונה.
מסקינגטייפ כחול: ("Blue tape"\"Painters tape") של חברת 3M - מעולה לסימון, חציצה מגימור, הדבקה (הגמישות שלו משמשת כעין כליבה) ובכלל פשוט כיף להשתמש בו. ויש לו ריח נעים (לינק לאמזון). בזמן הלימודים שלי בקנדה לא יכולנו לחיות בלי הסרט הזה, והדבק הדו צדדי להלן.
דבק דו צדדי לבן: של חברת ipg, USA. חזק, אמין, מתקלף בלי להשאיר סימנים. מעולה לקיבוע זמני של חלקים. כרגע הוא משום מה לא זמין באמזון, אבל אפשר למצוא אותו באיביי.
מכונות נגרות מומלצות:
מכונות הן חברות שלך! הנה המכונות שמבחינתי הן הבסיס לעבודה:
מסור סרט: אם הייתי צריך לבחור מכונה אחת, היא היתה מסור הסרט. בגלל חיתוכי האורך, ואפשרויות הפריסה והפיצול שידנית הן בהחלט אפשריות, אבל טרחניות מאד. אני מעדיף לנצל את הזמן שלי לפרטים. (אני אפילו חותך לעצמי פורנירים בעובי 2.5 מ"מ אם אני רוצה ממש לנצל קורה יפה). יש לי שני מסורים, גדול וקטן, שניהם קניתי יד שניה ושידרגתי עם סטים חדשים של מיסבים (Bearings) שתומכים בלהב (משפר את איכות החיתוך פלאים. אם אתם מתעניינים בתהליך, דברו איתי). אפשר למצוא פנינות ישנות - כל מה שמשנות התשעים המוקדמות ומטה הוא בדרך כלל טוב או טוב מאד. באותה נשימה, הייתי נזהר ממכונות שלא יודעים בכלל מה מצבן, אתם לא רוצים חתול בשק. לגבי מסורים חדשים, אל תתפתו למסורים זולים. עדיף לחפש יד שניה, או להשקיע במסור ממותג טוב. אם אין לכם מסור סרט, תקפצו מידי פעם למישהו שיש לו, ותמשיכו לעבוד בבית. או שחממו את השרירים ותלמדו לפרוס ידנית :) מותגים שאני יכול להמליץ עליהם בארץ: Woodfast, Hammer\Felder, Harvey. הזהרו ממותגים זולים. אפשר לצפות כאן בסרטון בו אני מדגים איך אני פורס חתיכת עץ עבה לכמה פרוסות דקות.
מסורי הסרט שלי. שדרוג מערכת המיסבים שתומכים בלהב היה אחד הדברים הכי טובים שקרו להם בחיים.
מקצוע עליון (מיישרת): שני בתור, ולא סתם - היכולת ליצור שטח פנים ראשוני שטוח לחלוטין, ופאה אחת ישרה ומקבילה אליו - בעניין של שניות - היא מדהימה בעיני ומאפשרת לנו להתקדם יחסית מהר לשלב יצירת המחברים. אני עובד הרבה עם הקומבינציה הזאת של מסור סרט+מיישרת, במיוחד כשאני פורס קורה עבה לכמה פרוסות דקות יותר. יש פוסט בבלוג שלי עם וידאו מפורט על אופן הפעולה של המקצוע העליון ואיך אני משתמש בו, כאן. אני עובד עם שני מכונות יצוקות, כבדות, משנות השבעים, שעושות את העבודה לגמרי. מידיד פעם אפשר למצוא כאלה למכירה בארץ. בנוסף, יש לי מקצוע חדיש יותר, רחב (40 ס"מ), בעל להבים ספירליים של חברת Hammer.
בחזית: קומביניר של חברת לורם הצרפתית (כולל מקדחה אופקית). באמצע: מסור שלוחן בסגנון אמריקאי (בלי עגלה) של חברת הארווי. ברקע: מקצוע עליון+תחתון (ומקדחת צד) של רובלנד (כמו הלורם, גם היא משנות ה-70).
מקצוע תחתון (מקצוע עובי): האח של המיישרת, יוצר שטחי פנים ישרים ומקבילים לאלה שעשינו על המיישרת. מאד נפוץ לעבוד עם מכונות משולבות (קומביניר) - מקצוע עליון+תחתון. כנסו כאן לסרטון ההמשך שמדבר על המכונה הזאת).
מסור שולחן: אם תסתכלו אצל רוב יוצרי התוכן היום (יוטיוב למשל), מסור השולחן תופס מקום הרבה יותר גדול מאשר מסור הסרט. בסופו של דבר אני חושב שזה תלוי בסוג העבודה: האם אני עובד עם לבידים וחומרים למיניהם שהם לא עץ גולמי, ואז ברור שמסור שולחן הוא העיקרי בשבילי; או שאני עובד עם לוחות עץ גולמי ואז אין תחליף למסור סרט (אגב, זו הסיבה שאני עובד עם מסור שולחני בסגנון אמריקאי ללא עגלה- אני לרוב לא צריך אותה. קיצורי קורה ראשוניים אני עושה עם מסור סרט\ מסור ידני\ מסור עגול נייד וממשיך משם).
לפעמים זה פשוט עניין של חינוך והכרה במה שמסור סרט מסוגל לעשות לעומת מסור שולחן. עם זאת, ברור שכיף להיות מסוגל לחתוך קצוות (גדעים) ישרים לחלוטין באורכים קבועים, פעולה שמסור הסרט לא מצטיין בה במיוחד. גם אותה אפשר כמובן לבצע ידנית, אבל שוב, מסור שולחן הוא כמו שוטינג בורד ומקצוע ידני על דלק טילים :).
אני עובד גם עם Dado set במצבים מסויימים כדי לפנות הרבה חומר במהירות וביעילות ליצירת מחברים, בעיקר חפיות. זה תחליף מעולה לרוטר כשאפשר - ההזנה קלה יותר, בטוחה יותר, והתוצאה נקייה יותר. עם סט להבים למגוון לפעולות שונות ואפשרות להטיית הגובל והלהב, מסור השולחן הוא בחלט סוס עבודה שפותר המון בעיות ומשאיר אחריו משטחים חלקים, ישרים ועקביים.
מה שכן, גם אם המסור עובד טוב, הלהב שלו נקי ומושחז והכל יוצא ישר, אני בכל זאת עובר על הקצוות עם מקצוע ידני כדי להוציא באמת את היופי שלהם. אין תחליף לעץ חתוך עם להב ידני מושחז. ממש אפשר לראות איך הצבע פתאום מתגלה, לעומת הצבע האפרפר\לבן שהמסור החשמלי משאיר.
לגבי חיתוכי אורך מקבילים (rip cut) - לפעמים אני עושה אותם על מסור השולחן עם הגובל המקביל, אבל לרוב זו שוב פעולה שאני מעדיף לעשות על מסור הסרט. מסור השולחן הוא חיוני מאד לביצוע חיתוכים בעלי זוויות מורכבות, כמו בבניית כסאות למשל. אגב העוצמה של המסור הזה, למיטב ידיעתי היא גם האחראית לרוב הפציעות בנגרות, והייתי אומר שמכל המכונות אני נותן לה הכי הרבה כבוד ותשומת לב כשאני עובד.
אני משתמש במסור שולחן של חברת HARVEY בסגנון אמריקאי (ללא עגלה).
מקדחת עמוד: מכונה פשוטה שמבטיחה דבר פשוט אבל אלמנטרי - חורים עקביים ואנכיים. המקדחה שלי היא אלקטרונית (ללא רצועות לשינוי מהירות הסיבוב).
מקדח צד (בוייר): אחרי ההתנסות שלי איתה בקנדה, אני לא יכול לדמיין את העבודה שלי בלעדיה. מעולה ליצירת מורטיסים מהירים, מדוייקים ועקביים, לקדיחת חורים ליצירת מחבר דיבלים, ובאופן כללי למגרעות למיניהן. עם סט טוב של מקדחים וכרסומים זו מכונת קסמים. המקדחה שלי היא חלק ממכונת קומבינציה (חמישייה) ופועלת נהדר, אם כי אני מחפש כבר זמן רב מכונה נפרדת שהיא לא גדולה מידי (בארץ מה שזמין לרוב הוא מכונות תעשייתיות ישנות וכבדות שתופסות הרבה מקום. עד אז, אני מסתפק במכונה הצרפתית שלי :)
רוטר שולחני: עוד כלי שתופס שימוש נרחב מאד בנגרות הנפוצה (אמריקאית), ואצלי תופס מקום יותר קטן, אבל חשוב מאד בכל הנוגע ליצירת מגרעות, בעיקר מגרעות לגב של ארוניות \ מסילות \ חריצים לתחתיות מגירה וכדומה. הוא מאפשר יצירת מגרעות עם נקודות התחלה וסוף באמצע העץ, מה שלא אפשרי עם מסור שולחן. אני משתמש ברוטר BOSCH GMF1600CE, שמחובר מתחת לפלטה וגובל שהכנתי לו. היתרון שלו הוא מתקן העלאה והורדה מדוייק מובנה (לא מובן מאליו שכן לרוב יש צורך במעלית נפרדת ויקרה).
רוטר קטן (טרימר): סוגר לי פינה של יצירת מגרעות אופקיות למחיצות בארוניות. חוץ מזה, לא משתמש בו לעיגול או עיצוב פינות - את זה אני משאיר לכלים הידניים שלי.
איפה קונים?
כלים ידניים:
בארץ יש כמה חנויות וירטואליות שעושות עבודה טובה: Dovetools, Tool Eden, ותירוש. לכל אחד קולקצייה וספקים שונים, שווה לחקור את הכל. לדעתי הכל במחירים סבירים לגמרי, ובכלל זה טוב לתמוך בבראנז'ה המקומית. לחלק מהדברים יש אמאזון, וכמובן עולם שלם של חנויות מקוונות בצפון אמריקה וגם באירופה - בעיקר אנגליה וגרמניה (שימו לב שלמעט רכישות מאמאזון, צפו תשלום מכס נוסף כשהמשלוח מגיע לארץ (אם גובה ההזמנה הוא מעל 75 דולר), במיוחד אם זה דרך UPS או FEDEX שגובים דמי ניהול נוספים).
כמה אתרים בחו"ל שיצא לי לקנות מהם:
https://www.classichandtools.com (אנגליה)
https://www.dictum.com (גרמניה)
https://www.axminstertools.com (אנגליה)
https://www.leevalley.com (קנדה)
מכונות:
לצערי, מבחינת מכונות, המצב בארץ לנגר החובב הוא לא מזהיר. אני עוד מקווה ליום בו יקום יבואן שיבין את הצורך של נגרים חובבים כאן במכונות מתוקות. חוסר בספקים שמביאים מכונות קטנות וידידותיות, ושוק יד שניה קטן ומצומצם יחסית, יוצר מצב בו צריך או לשים המון כסף על מכונה טובה, או לחכות בסבלנות להזדמנות יד שניה, או לעשות טעות ולקנות מכונות זולות במחירים מפתים כדי להצטער על זה אחר כך. אז קחו את הזמן, תחפשו מציאות טובות ותעשו רכישה מושכלת.
אישית, חצי מהמכונות שלי רכשתי לאורך הזמן ביד-2. את המקצוע החשמלי הגדול שלי הבאתי חדש של חברת Hammer, יש יבואן בארץ. כנ"ל לגבי מסור השולחן שלי של חברת Harvey. אגב, לחברת הארווי יש גם מסור סרט זמין בארץ שנראה טוב.
יאללה, תתחילו לעבוד בעץ! ואולי נתראה יום אחד במסע שלכם.
בהצלחה,
רפאל.
נ.ב. אם מצאתם את הכתבה הזאת מועילה ואתם רוצים לבוא לעבוד וללמוד אצלי בסדנה, תצרו קשר בעמוד הראשי כאן.